<h1>סמ"ק מצוריך סימן רמ"ה</h1>
<h2>דף נח:</h2>
גוי בעל זרוע שאנס נכסי ישראל וירד לתוך שדהו מחמת שהיה לו חוב גמור על בעל השדה או מחמת שיש לו נזק ביד זה הישראל או מחמת שהפסיד ממונו ואחר שתקף בעל השדה מכרה לישראל אחר אין הבעלים יכולין להוציא מיד הלוקח במה דברים אמורים כשהודו הבעלים שאמת טען הגוי המוכר או יעידו עדי ישראל שאמת טען הגוי המוכר, וכן אם היה שם מלך או שר באותו מקום שיכול לכוף את הגוי שמכר לדין ולא תבעו הבעלים את הגוי אינם יכולים להוציא מיד הלוקח מזה הגוי אע"פ שאינם מודים לגוי ואע"פ שאין שם עדים שאמת טען הגוי שהרי הלוקח אומר לבעלים אם גזלן הוא למה לא תבעתה אותו בדיניהם אבל אם בחנם תקפה האנס מחזירה הלוקחה מן האנס לבעלים ופי' רבינו גרשום בתשובתו שלא בחנם יחזיר אלא ישלם לו מה שהוציא להוציאה מן יד הגוי ודלא כפי' רש"י שפירש שבחנם יחזירנה שאם לא כן אין לך אדם שיוציא ממון חבירו מיד גוי. — הגה"ה, ורש"י פירש בפרק הניזקין (גיטין דף נ"ח) דגוי הבא מחמת חוב או מחמת אנפרות שיש לו עליו או מחמת חוב אין בו משום סיקריקון דדינו לסוף י"ב חודש שהוא צריך לבעלים להחזיר רביע המעות והקרקע ישאר בידו וזה אין לו דין זה אלא צריך להחזיר בחנם לבעלים ראשונים ור"י (ב"ק דף נ"ח ד"ה א"נ) היה רוצה לחלק דהיכא שקנאוהו בדמים מועטים ודאי צריך לישראל אחר להחזיר לו אותם מעות משום שאינו יכול להוציא קרקעו מיד הגוי בחנם ונמצא שזה עשה לו טובת הנאה אבל קנאה בדמים מרובים יחזיר לבעלים בחנם אבל דבר תימה הוא זה דכל שכן בדמים מועטים שלא ישלם לו כלום, לכך נראה דהיכא שנשתקעה ביד הגוי והוא אלים אז ודאי חייב להחזיר מעות שישראל קנה נכסיו אבל שאין הגוי אלים ודאי אינו צריך להחזיר ולשלם לו שום דבר דנהי דעדיין לא תבע לו יש לומר עדיין לא מצא שום מקום וכשימצא מקום יתבע לו אמנם אותם יהודים שהולכים לדור חוץ ממקומם והשר שלהם מחזיק בקרקע ואינם מחויבים לו טסקא — פי' דאם היו חייבין טסקא אם כן דינא דמלכותא הוא — דמלכא אמר ארעא לטסקא משתעבד אבל אם הניחו המס ביד ישראל שנשאר בעירם שהיו דרים בה כבר לפרוע כל שנה ושנה ובא ישראל וקנאה מן השר צריך להחזיר אותם לבעלים רק שיתן מה שנהנה — פי' אומדין כמה זה הישראל בעל הקרקעות ראשון היה מוציא להוציא מיד השר שלו ואין זה דינא דמלכותא אלא גזל דמלכותא וכן מנהג בארץ בורגוניי"א בכל יום שהיהודים הולכים ממשלתם לממשלה אחרת ואחר שנשתהו שם הם חוזרים לעיר שהיו דרים בה ואינם מפסידים את בתיהם בשביל שהלכו להם מתחת השר שלהם, עכ"ל תו' פרק הכונס (ב"ק נ"ח ד"ה אי נמי). סיקריקון הוא גוי רוצח שנתן לו ישראל שדיהו כדי שלא יהרגינו ושהתה בידו י"ב חדש כל הקודם וקנה מן האנס זכה ובלבד שיתן לבעלים רביע קרקע או שליש המעות שנותן עבור קרקע זה כיצד לקח מן הבעלים בל' נותן לבעלים י' לפי שמוכרה בזול הואיל וקרקע שאינה שלו הוא מוכר הרי זה מוכר בפחות רביע או קרוב לו וזה הרביע של בעלים שהרי מחמת שהוא שלהם מוכר בזול ואם לא נתן הרי רביע הקרקע גזל בידו, קודם הזמן הזה הבעלים קודמין לכל אדם, לס"ג. בפרק (השואל) [הכונס] (בבא קמא דף נ"ח), דין דמבריח ארי מנכסי חבירו לא פסיד ואם כן מלך או שר שלקחו בית של יהודי ונתנוהו [ליהודי] אחר חייב להחזירה לו ואם מכרו ליהודי יחזירנה בדמין שקנאה ואין הלוקח קונה אותה ביאוש ושינוי רשות דקרקע אינה נגזלת מיהו במטלטלי ודאי קני להו ביאוש ושינוי רשות ולא יחזירם הלוקח גם בדמים אם לא ירצה אבל ספרים יש לו להחזירם בדמיהם דספרים לא מיאשי בעלים מינייהו לפי שיודעין שלבסוף יפלו ביד ישראל אבל שבוי שנתפס בידי גוים והוא היה במקום שלא היו יכולים לדבר אליו ופדאוהו שלא מדעתו נפרעין ממנו בעל כרחו דאין זה מבריח ארי כיון דהוה ברי ההפסד כי ההיא דרועים דחוזר ונוטל מבעל הבית אע"ג דלא התנה עמו משום דברי היזיקא וכל שכן (עביר) [אבידת] גופו. ואם גרש מלך יהודי מעיר אחת ולימים חזרו מן יורשיהם ונתן להם המלך האחרים שלא היו בשעת המתנה יחלקו עמהן ואם מכרן להם לא יחזירו לאחרים רק בדמים, לשון תו' (ב"ק דף נ"ח ד"ה א"נ).
<h2>דף נט:</h2>
בפרק הניזקין מצודת חיה ועוף ודגים שנפלו מיני חיה לתוך המצודה שאין להם תוך כגון לחי וקוקארי ובא אחר ונטלן הרי זה גזל מדבריהם שעדיין לא הגיעו ליד הזוכה בהן וכל שיש בידו גזל מדבריהם אינו יוצא בדיינים ואין הלכה כרבי יוסי שאומר שהוא גזל להוציא בדיינים.
